יום שבת, 4 באפריל 2020


היום נביא קטע נוסף של קלארק אשטון סמית, ידידו-בהתכתבות של ה. פ. לאבקראפט, ושותפו ליצירת העולם הספרותי 

המשותף המכונה "המיתוס של קתולהו". שוב מופיע כאן אלדברן, הכוכב שמשך אליו את גיבורו של לאבקראפט

בסיפור "הפסטיבל",כשהוא מתואר במבט מקרוב. עם זאת, לקטע שנביא אין קשר ישור למיתוס הלאבקראפטיאני. זה קטע 

פרוזה של מדע בדיוני,  או קטע שמבקש ליצור אשליה שהוא מדע בדיוני, אשליה שמסתירה משהו קרוב הרבה יותר. 

ריחוק / קלארק אשטון סמית'
יש ימים בהם כל יופיו של העולם עמום ומוזר; בהם אור השמש שסביבי נופל על ארץ רחוקה מקטביו של הירח. השושנים 

בגני מפתיעות אותי, כמו סחלבים מפלצתיים בצבע לא-ידוע, הפורחים על פלנטות מעבר לאלדברן. ואני נבהל מעליו 

הצהובים והסגולים של אוקטובר, כאילו צעיפו של מסתורין עצום ונורא הוסט הצידה לרגע. בשעות כאלה, הו לב-לבי,

אני חושש לגעת בך, נמנע מליטופיך, ירא שתיעלם כחלום עם שחר, או שאגלה כי תעתוע אתה, רוח רפאים של אחד אשר 

מת ונשכח לפני אלפי שנים, בארץ רחוקה בה לא תזרח עוד השמש.

************************************






יום שישי, 3 באפריל 2020



בוקר טוב.

היום, בהמשך למסע שלנו בעקבות בית-לחם של השירה והפנטסיה, אני מביא כאן את קטע הפתיחה מתוך סיפורו של ה.פ. 

לאבקראפט, ''הפסטיבל", שנכתב בשנת 1923. הסיפור מתרחש בקינגספורט, מסצ'וסטס, עיר בידיונית שהמציא 

לאבקראפט. 

מתוך: "הפסטיבל" / ה.פ. לאבקראפט

הייתי רחוק מביתי, וכישופו של היס המזרחי נח עלי. בשעת הדמדומים שמעתי אותו מכה בסלעים, וידעתי כי הוא נח ממש 

מעבר לגבעה, שם נאבקו ערבי הנחל המתפתלים מול השמיים הנקיים-מעב וכוכבי הערב  הראשונים. ומאחר שאבותי קראו 

לי אל העיר העתיקה שמעבר, נאבקתי להתקדם בשלג הרדוד הטרי לאורך הדרך שנסקה בבדידות אל המקום שאלדרבן נצץ 

בו מעבר לעצים. קדימה אל העיר הקדומה אותה מעולם לא ראיתי, אך אודותיה חלמתי רבות.

             היה זה זמן היולטייד, שאנשים קוראים לו "כריסמס", למרות שהם יודעים בליבם כי הוא עתיק יותר מבית-לחם

ובבל, עתיק יותר מממפיס ומן האנושות.

***********************************

הערות:

*יולטייד: אין תרגום עברי. חג המזוהה כיום עם כריסמס, חג גרמאני שבמקורו היה קשור לאל אודין ולמצוד הפראי.

*ממפיס: עיר חשובה במצרים הקדומה, יושבת כ 20 ק"מ מגיזה. עיר הבירה של מצרים התחתונה עד שנת 2200 לפנה"ס 

בערך.

*אלדרבן: הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים "שור" (טאורוס),   נחשב אחד מקבוצת "הכוכבים המלכותיים" 

באסטרולוגיה, ומופיע בסיפורי מד"ב רבים.

************************************

בדומה למלכים של ט.ס. אליוט, כך גיבורו של לאבקראפט שומע קריאה של אבותיו וצועד בעקבות הכוכב, במקרה זה

אלדרבן.

המוטיב הנוצרי-לכאורה השני הוא זמן ההתרחשות. העלייה לרגל מתרחשת ביולטייד, חג שהוא כריסמס רק לכאורה,

ולמעשה "עתיק יותר מבית לחם", כלומר חג פגאני הקודם לנצרות, קודם לכל תרבות ולאנושות עצמה. אצל ט.ס. אליוט 

החכמים חוזרים לעולם אלילי, אבל אצל לאבקראפט יש פריצה לעולם שהוא אפילו טרום-אלילי. כל זה הוא רק שער לעולם 

"המיתוס של קתולהו" שנבנה ע"י לאבקראפט ואחרים. הסיפור "הפסטיבל" הוא סיפורו הראשון של לאבקראפט המתחיל 

בבניית עולם זה.

יום רביעי, 1 באפריל 2020


      בוקר טוב. היום אני מביא קטע מתוך "מסעם של חכמי המזרח" של ט.ס. אליוט. יש כאן טיפול באותם שני מוטיבים, 

לידה ומוות, שקשורים שניהם ללידתו ומותו של ישו, כמו בשירו של ייטס. כמובן, כאן החכמים אינם דמויות בחיזיון, אלא 

הם הדוברים בשיר. השיר עוסק באופן מפורש יותר מייטס בלידה ובמוות, כשהם בעצם זהים - זהים בכאבם. כמעט כאילו 

החכמים הם היולדים , ולא רק צופים שבאו "להעריץ" או לסגוד.

כללית, מעניין לציין שחלק חשוב ממסעם של המאגי, ולכן גם חלק חשוב מחוכמתם, (בעצם ממהותם כחכמים) הוא ההיבט 

האסטרולוגי. כוכב הוא המוביל את החכמים בדרכם לבית-לחם, (עוד על בית לחם בפוסטים בקרוב), והחכמים , למרות 

חוכמתם, הם פסיביים לגמרי במסעם, ואינם יודעים מה סיבתו. הנה הקטע:

מסע המאגי / וו. ב. ייטס (קטע)

האם הובלנו כל הדרך הזו

ללידה או מוות? היתה לידה, בטח.

לידה ומוות

אבל חשבתי שהם שונים; לידה זו היתה

כאב קשה ומר לנו, כמו מוות, מותנו שלנו.

חזרנו למקומותינו, אותן ממלכות

אך ללא נחת שם, עם הפטורים הישנים

כשעם זר לופת את אליליו.

אשמח למוות נוסף.

************

בניגוד למאגי של ייטס, המחפשים מסתורין ברמה שהיא מתחת לחיים ולמוות, מתחת לרצפה הבהמית, הרי המאגי של אליוט

חווים התגלות שהיא הזהות של החיים והמוות, זהות של כאב, ואולי דחיסה בזמן של הלידה והמוות לתוך רגע אחד של

הבנה. הבנה זו הופכת את המסע האסטרולוגי למסע מיסטי, אבל כדאי לציין שבסופו של דבר הדובר רוצה את המוות, ואף

בוחר בו. "אשמח למוות נוסף". כאילו הוא מזמין עוד מנה במסעדה. זה עשוי להזכיר לנו את אמירתו של ניטשה : "האדם

מעדיף לרצות את האין - מאשר לא לרצות."

יום שני, 30 במרץ 2020

  
 בוקר טוב
  
היום אני מביא כאן תרגום חדש לשירו של המשורר המיסטי האירי הידוע ו.ב. ייטס. שם השיר הוא "החכמים". הערות 

 :והצעות לפירוש אביא בהמשך

החכמים / ו. ב. ייטס

עכשיו כתמיד אני רואה בעין הרוח

בבגדיהם הנוקשים, הצבועים, את החיוורים ללא סיפוק

מופיעים ונעלמים במעמקי שמיים כחולים

כשפניהם העתיקות כאבנים מוכות גשם

והגאי הכסף שלהם זה בצד זה מרחפים

וכל עיניהם נעוצות, רק למצוא שנית

ללא סיפוק מסערת הגולגולתא

את המסתורין הבלתי נשלט מתחת לרצפה הבהמית


הערות: החכמים הם המאגי , שהם אולי החכמים או המלכים שביקרו את ישו התינוק. זהותם מרמזת על לידתו של ישו, וגולגולתא על סופו. אפשר לומר במובן זה, שהשיר נע בין בית לחם לירושלים. עוד הערות ופרשנות בהמשך. אשמח לתגובות

יום שבת, 28 במרץ 2020




  CAS קלארק אשטון סמית / Averoigne  אוורוין - גרסת כתב היד

באוורוין בעלת-אוב טווה

כישופים מוזרים המטילים

שמש חטופה

ממחוזות קבר 

אפלים

לנוח על צריחים מושחרי

קיסוס

שבטירתם נקודת-הפטריות

מושלים

רפאי הזמן.


יש ממלכות עריצות

הצועדות בנעליים תהדהדנה-כרעם

בטירות ברזל מעבר לירח

והנצח - חפיר להן סביב.

שם הסאטירים של הקתדרלות

בפיות-אבן שחורים רגוזים

נאנחים דוממים ללא סוף

ובאנחתם - סוד נדבתנו

סוד פצעי-מוות

שהנצחת

אתה

והחכמה

בבגידה עתיקה של הזמן

נסוגה מנחיל-שכחה

אל חיים.

שלום לכולם!

בבלוג הזה אציע תרגומים ומאמרים העוסקים בפנטסיה ובתורת הנסתר ובקשר בין תחומים (?) משונים אלה.

בתקופה הקרובה אפתח בתרגומים של ה.פ. לאבקרפט H.P. Lovecraft וקלארק אשטון סמית C.A. Smith,

תרגומי שירים וקטעים שעדיין לא ראו אור בעברית, למיטב ידיעתי. 

בהמשך אביא גם מנוסטרדמוס, ומאורות אחרים של מחוזות האופל, כגון צ'רלס פורט Charles Forורוברט אנטון וילסון.

מקווה שתהנו.

רן