היום נביא קטע נוסף של קלארק אשטון סמית, ידידו-בהתכתבות של ה. פ. לאבקראפט, ושותפו ליצירת העולם הספרותי
המשותף המכונה "המיתוס של קתולהו". שוב מופיע כאן אלדברן, הכוכב שמשך אליו את גיבורו של לאבקראפט
בסיפור "הפסטיבל",כשהוא מתואר במבט מקרוב. עם זאת, לקטע שנביא אין קשר ישור למיתוס הלאבקראפטיאני. זה קטע
פרוזה של מדע בדיוני, או קטע שמבקש ליצור אשליה שהוא מדע בדיוני, אשליה שמסתירה משהו קרוב הרבה יותר.
ריחוק / קלארק אשטון סמית'
יש ימים בהם כל יופיו של העולם עמום ומוזר; בהם אור השמש שסביבי נופל על ארץ רחוקה מקטביו של הירח. השושנים
בגני מפתיעות אותי, כמו סחלבים מפלצתיים בצבע לא-ידוע, הפורחים על פלנטות מעבר לאלדברן. ואני נבהל מעליו
הצהובים והסגולים של אוקטובר, כאילו צעיפו של מסתורין עצום ונורא הוסט הצידה לרגע. בשעות כאלה, הו לב-לבי,
אני חושש לגעת בך, נמנע מליטופיך, ירא שתיעלם כחלום עם שחר, או שאגלה כי תעתוע אתה, רוח רפאים של אחד אשר
מת ונשכח לפני אלפי שנים, בארץ רחוקה בה לא תזרח עוד השמש.
************************************
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה