בוקר טוב.

היום, בהמשך למסע שלנו בעקבות בית-לחם של השירה והפנטסיה, אני מביא כאן את קטע הפתיחה מתוך סיפורו של ה.פ. 

לאבקראפט, ''הפסטיבל", שנכתב בשנת 1923. הסיפור מתרחש בקינגספורט, מסצ'וסטס, עיר בידיונית שהמציא 

לאבקראפט. 

מתוך: "הפסטיבל" / ה.פ. לאבקראפט

הייתי רחוק מביתי, וכישופו של היס המזרחי נח עלי. בשעת הדמדומים שמעתי אותו מכה בסלעים, וידעתי כי הוא נח ממש 

מעבר לגבעה, שם נאבקו ערבי הנחל המתפתלים מול השמיים הנקיים-מעב וכוכבי הערב  הראשונים. ומאחר שאבותי קראו 

לי אל העיר העתיקה שמעבר, נאבקתי להתקדם בשלג הרדוד הטרי לאורך הדרך שנסקה בבדידות אל המקום שאלדרבן נצץ 

בו מעבר לעצים. קדימה אל העיר הקדומה אותה מעולם לא ראיתי, אך אודותיה חלמתי רבות.

             היה זה זמן היולטייד, שאנשים קוראים לו "כריסמס", למרות שהם יודעים בליבם כי הוא עתיק יותר מבית-לחם

ובבל, עתיק יותר מממפיס ומן האנושות.

***********************************

הערות:

*יולטייד: אין תרגום עברי. חג המזוהה כיום עם כריסמס, חג גרמאני שבמקורו היה קשור לאל אודין ולמצוד הפראי.

*ממפיס: עיר חשובה במצרים הקדומה, יושבת כ 20 ק"מ מגיזה. עיר הבירה של מצרים התחתונה עד שנת 2200 לפנה"ס 

בערך.

*אלדרבן: הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים "שור" (טאורוס),   נחשב אחד מקבוצת "הכוכבים המלכותיים" 

באסטרולוגיה, ומופיע בסיפורי מד"ב רבים.

************************************

בדומה למלכים של ט.ס. אליוט, כך גיבורו של לאבקראפט שומע קריאה של אבותיו וצועד בעקבות הכוכב, במקרה זה

אלדרבן.

המוטיב הנוצרי-לכאורה השני הוא זמן ההתרחשות. העלייה לרגל מתרחשת ביולטייד, חג שהוא כריסמס רק לכאורה,

ולמעשה "עתיק יותר מבית לחם", כלומר חג פגאני הקודם לנצרות, קודם לכל תרבות ולאנושות עצמה. אצל ט.ס. אליוט 

החכמים חוזרים לעולם אלילי, אבל אצל לאבקראפט יש פריצה לעולם שהוא אפילו טרום-אלילי. כל זה הוא רק שער לעולם 

"המיתוס של קתולהו" שנבנה ע"י לאבקראפט ואחרים. הסיפור "הפסטיבל" הוא סיפורו הראשון של לאבקראפט המתחיל 

בבניית עולם זה.